יכול בעל דין לבוא ולומר שאכן ההלכה אינה מכירה כלל בזכויותיו המיוחדות של יוצר על יצירתו,ושוללת את קיומן מן הבחינה העקרונית ומשיקולים ערכיים.
אם אכן כך, הדיון בשאלת זכויות יוצרים אכן מתמצה ביישום דיני תחרות ודיני הנאה,כמו בכל תחום אחר.
אפשר לטעון שההלכה אינה מכסה את כל זכויות היוצרים על כל היקפן,פשוט משום שמבחינה מהותית אינה מכירה בזכויות כאלו שנולדו רק מ”נימוסי אומות העולם”:
ואכן, היה בין חכמי דורנו מי שטען שכל הדיבורים על זכות יוצרים
הם טעות גמורה כמו ל בדברי הרב מונק הללו:
“ושמא תחוש שיטעון שיש זכות הדפסה,
וא”כ יחשוב את המדפיס היום כמו גוזל…
זו לענ”ד טעות גמורה,
שנולדה בעוה”ר מחמת שהורגלו בנימוסי או”ה,
כי לע”ד היא מילתא דפשיטא טפי מביעותא בכותחא [ביצה בכותח],
שבדין תורה אין שום זכות בעלות על דברי תורה,
וכ”ש שאין כאן חפצים שאפשר להוריש בזכות ההדפסה”
דרישת המקוריות בדיני זכויות יוצרים ושליטה תרבותית: מיכאל ד' בירנהק
