בעיית זכויות היוצרים היא בעיה חדשה יחסית. עד המצאת הדפוס שאלת זכויות היוצרים לא הייתה קיימת כלל, משום שללא היכולת הטכנית להפצה המונית אין לזכות היוצרים שום ערך כלכלי. עם המצאת הדפוס, התעוררה השאלה החדשה בחריפות, ותבעה מענה מיידי: מחברים ובעיקר מו”לים תבעו זכויות בלעדיות על הספרים שהדפיסו. בעידן הדפוס גם הוצאות המו”ל גדלו מאוד, וכדי להבטיח לעצמו רווח היה עליו לוודא שלא יעתיקו את ספריו.
בתקופה הראשונה זכויות היוצרים התייחסו לתוכנה של היצירה. המו”ל תבע בלעדיות על תוכן הספר, וניסה למנוע ממתחריו להדפיסו מחדש. בתקופה המודרנית, אין מדובר רק על העתקת תוכן היצירה, אלא גם על העתקה מלאה של דמותה. על ידי דפוס צילום אפשר להדפיס מחדש את הספר כפי שנדפס לראשונה, בהוצאות מינימליות. כך הוא ביתר שאת לגבי קלטות ותקליטורים, המכילים מוזיקה או תוכנות מחשב וכיו”ב. כיום יכולת ההעתקה אינה מוגבלת למקצוענים, ובאמצעים ביתיים פשוטים אפשר להעתיק בקלות ספרים, קלטות ותקליטורים; לכן מבחינתנו מדובר בשאלה אקטואלית ודחופה מאוד.
חכמי ההלכה נדרשו לנושא זכויות היוצרים מעת ששאלה זו הפכה לאקטואלית. במאמר זה ננסה לבחון את התייחסותם לזכויות היוצרים, ואת ניסיונם לגבש הלכות ברורות בתחום חדש. כאמור, בתקופת חז”ל והראשונים שאלת זכויות היוצרים לא הייתה רלוונטית, ולכן אין לצפות לפסיקה מפורשת של חז”ל בנושא זה, כשם שאין לצפות להתייחסות מפורשת שלהם לזמני התפילות על הירח. על חכמינו האחרונים מוטל היה לדלות ממקורות ההלכה את היסודות שיכולים להיות משמעותיים לנושא החדש הנידון, ולגבש מתוכם הלכה פסוקה מחייבת. במאמר זה ננסה לברר את היסודות השונים שעליהם השעינו חכמינו את התייחסותם לנושא זכויות היוצרים1.
_________________
1. פרופ’ נחום רקובר, בספרו העוסק בנושא זה (זכות היוצרים במקורות היהודיים, ירושלים תשנ”א), מבדיל בין זכות יוצרים ממונית לזכות יוצרים מוסרית (עמ’ 14-15). הזכות המוסרית היא זכותו של היוצר ששמו יופיע על היצירה, וזכותו למנוע שינויים ביצירה. במאמר זה נדון רק בזכות היוצרים הממונית, היינו – בזכותו המסחרית של היוצר ליהנות מפירות יצירתו.
דרישת המקוריות בדיני זכויות יוצרים ושליטה תרבותית: מיכאל ד' בירנהק
