משה קצב אמנם לא צריך לקבל חנינה, משום שהוא חייב לקבל יחס זהה לזה שמקבל אחד האדם, ואחד האדם לא זוכה אצלנו בדרך כלל לחנינה.
אך, מאותה הסיבה בדיוק אין סיבה שקצב לא ישתחרר אחרי שני שליש מתקופת מאסרו, כפי שמשתחרר אחד האדם שעומד כמוהו בקריטריונים.
התומך בעמדה: קלמן ליבסקינד.
מרכז הבריאות שליד שירות בתי הסוהר, שמעריך מסוכנות של אסיר, קבע כי קצב אינו מסוכן. כמו כן נזקפת לזכותו של קצב העובדה שהתנהגותו בכלא הייתה טובה, כמו גם גילו המתקדם, ההוקעה הציבורית שכללה ירידה מהתפקיד הרם במדינה למעמד של עבריין מין כלוא, והעובדה כי השארתו בכלא לא תגרום לו להביע חרטה על מה שלטענתו לא ביצע.
התומכים העמדה: העיתונאית סימה קדמון וחברו של משה קצב יצחק סלוצקי.
הסוגיה נמצאת בתחילתה . סיכום יגיע בהמשך
צריך להחליט באיזה מישור מדברים:
אם ניכוי שליש נעשה ל"טובת המערכת",
כלומר: לעודד אסירים להתנהג יפה, לרוקן את בתי הכלא וכדו',
כל הדיון על קצב לא רלוונטי. לא מדובר על זכויות, ולכן אין דינו שונה מכל אדם אחר.
אם ניכוי שליש הוא זכות שניתנת לאסיר שתיקן את דרכו -
אינני מבין כיצד ניתן לנכות לו שליש, כאשר הוא לא עשה שום דבר שקשור בכך שמגיע לו, לא התחרט,
לא הודה, לא עבר שיקום, לא ולא.
והעובדה שהוא איש ציבור שסרח - רק מחמירה את התביעות ממנו.
(צפיה בדעה במקור)כואב לי על משה קצב. הם לא רוצים לתת לו עכשיו שליש משום שהוא לא מודה.
אני חושב שצריך לתת לו את השליש הזה,
הוא הורשע ונענש וגמרנו.
מתוך ראיון לידיעות אחרונות
(צפיה בדעה במקור)לא ניתן להשלים עם תפיסת עולם שמאלצת אנשים
להודות בניגוד להכרתם ובניגוד לתפיסתם ומצפונם.
לא היינו רוצים חברה שסוחטת הודאה מחשוד או אסיר.
הסכנה שנובעת מכך היא גדולה מאוד, וזה מדרון חלקלק.
ההחלטה היא בגדר פגיעה קשה בזכויות חוקתיות של כל אדם וכל אסיר.
שחרורו המוקדם של קצב חוזר לדיון הציבורי בעקבות חוות דעת חדשה של הרשות לשיקום האסיר.
הטענה המאתגרת הנשמעת היא שגם אם מבחינת ריצוי עונשו ניתן להסתפק בניכוי השליש החשש העיקריהוא למתלוננות .
עוד במהלך המשפט אנשיו של קצב התקיפו וביזו את המתלוננות [כולל רמזים על זנות ועוד]
ולכן החשש הוא שלאחר שחרורו , שגם אם הוא לא יהיה מסוכן כתוקף מיני
הוא עלול להיות מסוכן כמי שיפגע באותן נשים .
השאלה היא -
האם ניתן לשלול את חירות של אדם -
לא בגלל מעשיו בעבר אלא בגלל חשש לפגיעה בעתיד ?
(צפיה בדעה במקור)