Katzv’s release | עמוד דיון
Main opinions
Opening opinions
Katzv’s release
Should Moshe Katsav get a pardon or to withhold a third of imprisonment?
כן לקיצור שליש- לא לחנינה
משה קצב אמנם לא צריך לקבל חנינה, משום שהוא חייב לקבל יחס זהה לזה שמקבל אחד האדם, ואחד האדם לא זוכה אצלנו בדרך כלל לחנינה.
אך, מאותה הסיבה בדיוק אין סיבה שקצב לא ישתחרר אחרי שני שליש מתקופת מאסרו, כפי שמשתחרר אחד האדם שעומד כמוהו בקריטריונים.
התומך בעמדה: קלמן ליבסקינד.
בעד קיצור העונש
מרכז הבריאות שליד שירות בתי הסוהר, שמעריך מסוכנות של אסיר, קבע כי קצב אינו מסוכן. כמו כן נזקפת לזכותו של קצב העובדה שהתנהגותו בכלא הייתה טובה, כמו גם גילו המתקדם, ההוקעה הציבורית שכללה ירידה מהתפקיד הרם במדינה למעמד של עבריין מין כלוא, והעובדה כי השארתו בכלא לא תגרום לו להביע חרטה על מה שלטענתו לא ביצע.
התומכים העמדה: העיתונאית סימה קדמון וחברו של משה קצב יצחק סלוצקי.
Interim Summery
הסוגיה נמצאת בתחילתה . סיכום יגיע בהמשך
The Discussion
לקראת החלטת ועדת השחרורים בענינו של קצב – חשבנו להעלות את הסוגיה הזו .
יש סביבה לא מעט שאלות בעלות משמעות רחבה מעבר למקרה הספציפי בינהן :
א. האם להודאה ,ועוד יותר מכך – חזרה בתשובה , של העבריין יש משמעות מבחינת עונשו ?
ב. האם חטאו של נשיא [או ראש ממשלה] מחייב ענישה חמורה יותר או לחלופין דווקא קלה יותר בגלל עצם שעצם נפילתו היא עונש הרבה יותר כבד מכל עבריין רגיל
ג. האם יש מקום להבדיל בין ניכוי השליש לבין חנינה
צריך להבדיל בין אדם המודה באשמה ולא מביע חרטה (במקרה כזה, אכן לא מגיע לו שחרור מוקדם) לבין אדם הטוען לחזקת חפות (למרות ההרשעה) – במקרה כזה צריך לדעתי לשקול שחרור מוקדם על בסיס ההתנהגות שלו בכלא ולא להתחשב בעובדה שהוא לא הביע “חרטה” על דברים שהוא טוען שלא עשה…
-
x
יוסי,
נדמה לי שהאנלוגיה של מעצר צריכה להיות עם קנס ולא עם חיוב ממון רגיל. אפשר לפטור (או להקטין) קנס אבל אי אפשר לבטל חיוב ממון רגיל לאדם אחר.
בקנס נאמר “מודה בקנס פטור” (כתובות מא. ובבבא קמא עד:) רק על מודה לפני שבאו עדים. עקרון זה לא יחול על אדם שמכחיש את חובתו גם לאחר שבאו עדים ולאחר שבית המשפט קיבל את מהימנותם.
-
x
אינני אומר כמובן שהאנלוגיה שהבאתי היא זהה. מה שאני מתכוון לאמר הוא שגם אדם שטוען לחפותו למרות שהוא הורשע במשפט – יש לו זכויות מסוימות ואי אפשר להכריח אותו להודות ולהתחרט במעשה שלדעתו הוא לא ביצע. להבנתי גם במשפט האמריקאי אין דרישה להביע חרטה במקרה של שחרור מוקדם, אלא שהוועדה מתחשבת בסכוי שהנאשם יחזור על עברותיו. ראה http://criminal.lawyers.com/parole-probation/parole-an-early-release-from-prison.html
-
x
אברהם ויוסי ,
לא לגמרי ברור מה הקשר לאנלוגיות שלכם מהתחום האזרחי [דיני ממונות]
לבין העולם הפלילי ועונשיו ?
-
x
אני מסכים שאין מה להקיש מדיני ממונות ולכן הצעתי ליוסי אנאלוגיה דווקא לקנסות שהם בגדר עונש ולא חיוב ממון.
בקנסות יש פטור מעונש אם אדם מודה לפני שבאו עדים. אין פטור אם הוא מודה לאחר שבאו עדים וק”ו אם הוא בכל לא מודה למרות שבאו עדים או שבית המשפט קבע שהוא אשם
צריך להחליט באיזה מישור מדברים:
אם ניכוי שליש נעשה ל”טובת המערכת”, כלומר: לעודד אסירים להתנהג יפה, לרוקן את בתי הכלא וכדו’, כל הדיון על קצב לא רלוונטי. לא מדובר על זכויות, ולכן אין דינו שונה מכל אדם אחר.
אם ניכוי שליש הוא זכות שניתנת לאסיר שתיקן את דרכו – אינני מבין כיצד ניתן לנכות לו שליש, כאשר הוא לא עשה שום דבר שקשור בכך שמגיע לו, לא התחרט, לא הודה, לא עבר שיקום, לא ולא.
והעובדה שהוא איש ציבור שסרח – רק מחמירה את התביעות ממנו.
-
x
הבעיה היא שהמישורים השונים אינם כה נבדלים בשיקולי השחרור .
חוק שחרור על-תנאי ממאסר,קבע את הקריטריונים הבאים
1. הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה,
2. את סיכויי שיקומו של האסיר
3. התנהגותו בכלא
4. אפשרות במקרים מיוחדים להתייחס לאינטרס הציבורי.בשום מקום לא הוזכר היות השחרור זכות או מותנה בהודאה ו”תיקון דרכו” .
נדמה לי ששאלת המסוכנות – לגבי אדם שפשעו היה מבוסס על כוחו ומרותו – איננה גבוה [וכך קבע גם השב”ס }מאידך השיקול הרביעי של האינטרס הציבורי הוא זה שעשוי להיות כאן רלוונטי .
מצד אחד פגיעה בתחושת הצדק של הציבור – והחשש שהשחרור יתפרש כ”הנחת סלב” [גם אם בפועל לא זה היה המניע] מהצד השני , אין ספק שעונשו של קצב הוא הרבה מעבר למאסרו – וחורבנו המוחלט של כל זהותו הציבורית שלה הקדיש את כל חייו – עשויה להיות גורם הרתעתי מספיק .
נדמה לי שבענין זה מענינת המשמעות שהתורה הקנתה ל”אשר נשיא יחטא” . אמנם שם מדובר בשוגג , אבל שאלת הדין המיוחד השייך לגביו עשויה להיות סיבה . כך למשל יש שפרשו קרבנו השונה – כדרך שלא להשפילו יתר על המידה [שכן בשנה מחטאת היחיד , קרבן הנשיא הוא של זכר – שניתן להסוותו כקרבן עולה ולא חטאת
-
x
כדבריך בסיום יש להקפיד שלא לבייש אותו אם אכן אטא בשוגג. נשיא כזה ממשיך להיות נשיא וחשוב לכבדו.
לעומת זאת נשיא שחוטא במזיד, שלא מודה ולא מביע חרטה מראה בזאת ביתר שאת שלא היה ראוי מלכתחילה להיות נשיא. התחשבות בו כנשיא לשעבר תגרום לפגיעה נוספת בכבוד הנשיאות
דעתו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר – אהרון ברק (בראיון לידיעות אחרונות)
“כואב לי על משה קצב. הם לא רוצים לתת לו עכשיו שליש משום שהוא לא מודה.
אני חושב שצריך לתת לו את השליש הזה,
הוא הורשע ונענש וגמרנו”.
האם להתנגדותו של המשפט העברי למאסר
ככלי ענישה אין מקום בשיקולי הדעת לקיצור עונשו של עבריין
כך למשל בדברי ר’ שמשון רפאל הירש ,
עונשי המאסר על כל התקווה והשחתת המוסר השוכנים אחרי חומות בית הכלא,
על כל היגון והאנחה שהם מביאים על אשתו ועל טפו של האסיר
– אין להם מקום בתורת האל.
לא יכירם מקומם, על מצודות הכלא העלובות של הפשע .
בתחום ממלכת התורה. במשפט התורה,
אין אלא מעצר וחקירה. זאת ועוד, המעצר אינו יכול להיות אלא לתקופה קצרה בלבד
על פי כל דיני הנוהל המשפטי, בייחוד נוכח העובדה שמשפט התורה
אינו מכיר בראיות נסיבתיות כל עיקר.
בעקבות דחיית ועדת השחרורים את ניכוי השליש
סיכומו של דבר, בפנינו אסיר המכחיש את העבירות שביצע, שממשיך וטוען לחפותו למרות פסקי הדין בעניינו, וממשיך להיות עסוק בהוכחת חפותו כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדבריו בפנינו, כאילו ולא היה כלל הליך משפטי, והוא ממשיך אותו גם היום, מדובר במי שלא עבר כל טיפול סביב העבירות שביצע, למעט אותן מסגרות חינוכיות, בתי המשפט קבעו מפורשות שמדובר בעבירות חמורות וציינו את חומרת הפגיעה בקורבנות והפגיעה בנפשן, נפגעות העבירה הביעו עמדתן לשלילה בפני הועדה, גורמי הטיפול הביעו את עמדתן בחוות הדעת השונות, לדעת חברי הועדה לא יהיה בכוחה של התוכנית הפרטית למנוע המשך התנהלות לקויה, עיסוק אובססיבי בחפותו, ואולי גם המשך פגיעה בנפגעות העבירה, ולא יהא בה למנוע את אותו סיכון שנקבע בחוות הדעת כלפי נשים.
האם יש מה להשיב לטענתו העקרוני החוקתית
של עו”ד ציון אמיר, בעקבות דחיית קיצור השליש :
” לא ניתן להשלים עם תפיסת עולם שמאלצת אנשים להודות
בניגוד להכרתם ובניגוד לתפיסתם ומצפונם.
לא היינו רוצים חברה שסוחטת הודאה מחשוד או אסיר.
הסכנה שנובעת מכך היא גדולה מאוד, וזה מדרון חלקלק.
ההחלטה היא בגדר פגיעה קשה
בזכויות חוקתיות של כל אדם וכל אסיר.
שחרורו המוקדם של קצב חוזר לדיון הציבורי בעקבות חוות דעת חדשה של הרשות לשיקום האסיר.
הטענה המאתגרת הנשמעת היא שגם אם מבחינת ריצוי עונשו ניתן להסתפק בניכוי השליש החשש העיקריהוא למתלוננות . עוד במהלך המשפט אנשיו של קצב התקיפו וביזו את המתלוננות [כולל רמזים על זנות ועוד] ולכן החשש הוא שלאחר שחרורו , גם אם הוא לא יהיה מסוכן כתוקף מיני הוא עלול להיות מסוכן כמי שיפגע באותן נשים .
השאלה היא –
האם ניתן לשלול את חירות של אדם – לא בגלל מעשיו בעבר אלא בגלל חשש לפגיעה בעתיד ?
כותרת של ראשי פרקים
בעקבות דחיית ועדת השחרורים את ניכוי השליש
Last opinions
שחרורו המוקדם של קצב חוזר לדיון הציבורי בעקבות חוות דעת חדשה של הרשות לשיקום האסיר.
הטענה המאתגרת הנשמעת היא שגם אם מבחינת ריצוי עונשו ניתן להסתפק בניכוי השליש החשש העיקריהוא למתלוננות .
עוד במהלך המשפט אנשיו של קצב התקיפו וביזו את המתלוננות
ולכן החשש הוא שלאחר שחרורו , שגם אם הוא לא יהיה מסוכן כתוקף מיני
הוא עלול להיות מסוכן כמי שיפגע באותן נשים .
השאלה היא –
האם ניתן לשלול את חירות של אדם –
לא בגלל מעשיו בעבר אלא בגלל חשש לפגיעה בעתיד ?
מסכים עם ציון אמיר.
אדם שבוחר להיות נציג ציבור מאבד הזכות לממש זכויות שעמדו לו כאיש פרטי, כל פעם שמימוש זכויות אלו פוגע בציבור. בצד הכבוד ויתר ההנאות שכרוכות בהיות נציג ציבור ובשררה, יש אחראיות כלפי הציבור ובפרט אחריות שלא לחלל את כבודו.
איש ציבור לשעבר נשאר איש שייצג את הציבור. קצב לעולם לא יותר איש פרטי וכך צריך להתייחס אליו. יש מקום ואפילו חובה לחמלה (חנינה – מתנת חינם ) כלפי איש פרטי ולא כלפי איש ציבור. לכן, קצב לא רק לא זכאי לחנינה גם לו היה מביע חרטה.
“מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול …… שתהא אימתו עליך”. (קידושין לב:). כבודו של המלך אינו כבודו האישי של המלך כאיש פרטי, אלא כבוד הציבור שהוא מייצג. איבוד אימת המלך ,קרי הערכה למלך, גורמת לערעור בסמכות השלטון ומסכנת את הציבור. אין לנשיא המכהן סמכות לחונן איש ציבור (גם לשעבר) מאחר ואין לנשיא המכהן סמכות לוותר על כבוד הציבור.
לגבי המשקל של אי הודעתו של קצב לעניין חפותו: בל נשכח שבדין הפלילי יש דרישה להוכחה מעל כל ספק סביר כתנאי להרשעה. לאחר שהשופטים שמעו והכריעו, קצב הוא אשם ללא קשר להצהרותיו לפני או אחרי הרשעתו. העובדה שקצב לא הודה במעשיו משיקוליו האישיים, לא רק שאינה הופכת אותו לזכאי, היא גם כעיקרון בסיסי אינה מערערת ולו במעט את קביעתו שבית המשפט מוסמך שמצא אותו אשם, אלא א”כ יערער על הרשאתו ויזוכה בבית המשפט.
Abraham Blonder
איש ציבור לשעבר נשאר איש שייצג את הציבור. קצב לעולם לא יחזור להיות איש פרטי וכך צריך להתייחס אליו. יש מקום ואפילו חובה לחמלה (חנינה – מתנת חינם ) כלפי איש פרטי ולא כלפי איש ציבור. לכן, קצב לא זכאי לחנינה גם לו היה מביע חרטה.
“מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול …… שתהא אימתו עליך”. (קידושין לב:). כבודו של המלך אינו כבודו האישי של המלך כאיש פרטי אלא כבוד הציבור שהוא מייצג. איבוד אימת המלך ,קרי הערכה למלך, גורמת לערעור בסמכות השלטון ומסכנת את הציבור. אין לנשיא המכהן סמכות לחונן איש ציבור (גם לשעבר) מאחר ואין לנשיא המכהן סמכות לוותר על כבוד הציבור.
לגבי המשקל של אי הודעתו של קצב לעניין חפותו: בל נשכח שבדין הפלילי יש דרישה להוכחה מעל כל ספק סביר כתנאי להרשעה. לאחר שהשופטים שמעו והכריעו, קצב הוא אשם ללא קשר להצהרותיו לפני או אחרי הרשעתו. העובדה שקצב לא הודה במעשיו משיקוליו האישיים, לא רק שאינה הופכת אותו לזכאי, היא גם כעיקרון בסיסי אינה מערערת ולו במעט את קביעתו שבית המשפט מוסמך שמצא אותו אשם, אלא א”כ יערער על הרשאתו ויזוכה בבית המשפט.
אינני סבור ששאלת כבוד הציבור
קשורה לכאן.
.
כבוד הציבור נפגע כבר בעצם הגילוי והשפיטה של נשיא באשמות כה חמורות
שבהן הוא השתמש בכח שהציבור נתן לו כדי לפגע במי שעבדו תחתיו .
השחרור על שליש – איננו משנה שום דבר בענין זה .
מעבר לכך , על פי החוק ,
ניכוי השליש איננו הופך אותו מאסיר לאדם משוחרר
אלא שהוא הופך להיות מאסיר מלא לאסיר על תנאי
Udi Lion
קשורה לכאן.
.
כבוד הציבור נפגע כבר בעצם הגילוי והשפיטה של נשיא באשמות כה חמורות
שבהן הוא השתמש בכח שהציבור נתן לו כדי לפגע במי שעבדו תחתיו .
השחרור על שליש – איננו משנה שום דבר בענין זה .
מעבר לכך , על פי החוק,
ניכוי השליש איננו הופך אסיר לאדם משוחרר
אלא הוא הופך להיות מאסיר מלא לאסיר על תנאי