הרמב”ם  המופיע בהלכות קניין והרמב”ם גם מתבטא “והממכר קיים”.

מדובר על קניין על כל הבדלים שבין קניין לביו שכירות.

הנחת היסוד שלך מחדדת את ההבדל ביחסי היחיד והציבור בין תרבות ימינו לימים עברו.

מחברי ספרי המקרא , ועורכי התלמוד לא ראו את עצמם כ”בעלי ” הטקסט.

גם , להבדיל , בוני הקתדרלות הגדולות היו לרב אנונימיים או לפחות לא מבליטים את מקומם (אמנם יש מקום להסתפק לגבי שלמה בונה המקדש ועוד)

המהפך המודרני שם את היחיד במרכז ושינה את המשוואה .

ולכן , לכאורה הטענה שלך שהציבור מעניק את הזכות ליחיד נראית אנכרוניסטית .

אני רוצה לפתח את הנושא של זכות הציבור.   האנלוגיה היא מאגר גז השייך לכלל הציבור והמדינה נותנת זיכיון לאנשים לחפש ולמצוא.   כך גם כאן – מאגר הרעיונות, היצירות וכו שהומצאו ושלא הומצאו – שייך לציבור.   הציבור, כיון שהוא רוצה לפתח את מאגר היצירות והרעיונות נותן זכויות מסוימות לאנשים לחפש וליצור ולגבות שכר על היצירות שלהם לזמן מוגבל.

רעיון זה קושר הן את זכות הציבור ברעיון והן את ההגבלה בזמן.  ניתן לדמיין כי כל שנת יובל ישובו כל היצירות לזכות הציבור!