הדמויות הקומיות במחזותיו של שייקספיר,לרוב מקלות על הדרמה של היצירה, כגון רוזנקרנץ וגילדנשטרן, חבריו של המלט. לעיתים הן גם ממלאות תפקיד חשוב השוטים מחולקים לאלה הפגומים בשכלם, שוטים באופן טבעי שטיפשותם מצחיקה ולאלה המקצוענים, שתפקידם להצחיק זהו מקצועם ולא גורלם. לשוטה הייתה תלבושת ייחודית- אוסף של טלאים מרובה צבעים ובברך כלל היה לו גם מטה שבעזרתו היה מרביץ לאנשים שעליהם היה מתבדח. למקל הייתה גם משמעות פאלית שהוסיפה רובד נוסף לתפקידו. השוטה יכול לדבר בשפה גסה שלא אפשרית בפי שאר הדמויות ולהביע דעות חריגות מבלי שישמעו מוזר או לא במקום. כך בעצם מנצל שייקספיר את דמות השוטה כדי לבטא עמדות בוטות, זרות, שבפי דמויות אחרות, בעלות מעמד ויוקרה- לא ניתן לשימן. בזכות העובדה שהשוטה לא משתייך למעמד חברתי מסוים, יש ביכולתו לנוע בין מעמדות שונים ולהפנות את דבריו לכל הדמויות במחזה. לכן דמות השוטה הינה מורכבת ביותר ורלוונטית מאוד במחזותיו של שייקספיר ששאב השראה רבה מהתרבות האנגלית העממית, בין השאר בה השוטה, ליצן החצר, ידוע ונפוץ ,מרכיב תרבותי כמעט.
