אבישי מרגלית ומשה הלברטל מייצגים תפישה שלפיה תרבות היא אורח חיים כולל (כדוגמת אורח החיים החרדי) שאינו יכול להתקיים אלא אך ורק במסגרת קבוצתית ולכן תרבות ניתנת לשימוש כאבן בוחן המבדילה בין קבוצה אחת לקבוצה אחרת. התרבות המייחדת את הקבוצה הכוללת מקיפה היבטים חשובים של אורח חיים: היא מגדירה את פעילויות בני האדם, קובעת תעסוקות ומרכיבה מערכות יחסים חשובות. הזכות לתרבות מוּקנית בשלוש רמות: רמת הפרט, רמת הקהילה ורמת המדינה. הרמה הראשונה מבוססת על הרעיון שבמרכזו עומדת זכותו של הפרט לקיים אורח חיים מקיף, ללא הפרעה, במסגרת החברה. הרמה השנייה היא הכרה בתרבות קהילתית והרמה השלישית הינה הזכות להכרה ולתמיכה מצד המדינה בקיום אורח החיים התרבותי המסוים (מרגלית והלברטל, 1998). הרמות הללו – רמת הפרט, רמת הקהילה ורמת המדינה – מהוות את אחד הבסיסים הרעיוניים לתיאוריה של הרב-תרבותיות.
משה הרפז: מסה על תרבות, ריבוי תרבויות, רב-תרבויות, ריב של תרבויות “יפי הקוסמוס אינו רק באחדות שבריבוי, אלא גם בריבוי שבאחדות.” [אומברטו אקו (1987: 20)]
לקריאת המקור המלא לחצו כאן
