מנין לתלמיד שאמר לו רבו:

יודע אתה בי שאם נותנין לי מאה מנה איני מבדה,

מנה יש לי אצל פלוני ואין לי עליו אלא עד אחד,

מנין שלא יצטרף עמו? תלמוד לומר: מדבר שקר תרחק.

האי מדבר שקר תרחק נפקא?

הא ודאי שקורי קא משקר, ורחמנא אמר:

(שמות כ’) לא תענה ברעך עד שקר!

אלא כגון דאמר ליה: ודאי חד סהדא אית לי,

ותא אתה קום התם ולא תימא ולא מידי,

דהא לא מפקת מפומך שקרא,

אפי’ הכי אסור, משום שנאמר: מדבר שקר תרחק.

מנין לנושה בחבירו מנה, שלא יאמר:

אטעננו במאתים כדי שיודה לי במנה ויתחייב לי שבועה,

ואגלגל עליו שבועה ממקום אחר?

תלמוד לומר: מדבר שקר תרחק.

מנין לנושה בחבירו מנה וטענו מאתים, שלא יאמר:

אכפרנו בב”ד ואודה לו חוץ לבית דין,

כדי שלא אתחייב לו שבועה ולא יגלגל עלי שבועה ממקום אחר?

תלמוד לומר: מדבר שקר תרחק.

מנין לשלשה שנושין מנה באחד,

שלא יהא אחד בעל דין ושנים עדים כדי שיוציאו מנה ויחלוקו?

ת”ל: מדבר שקר.

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף לא עמוד א