“בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור, שלא היו לו אלא שנים.
ואף הוא עשה מוכני לכיור, שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה.
מנבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב.
הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל.
ואף היא עשתה טבלא של זהב, שפרשת סוטה כתובה עליה.
ניקנור נעשו נסים לדלתותיו, והיו מזכירין אותו לשבח.
אלו לגנאי, של בית גרמו, לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים.
של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטרת.
הגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד.
בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב.
על הראשונים נאמר, זכר צדיק לברכה.
ועל אלו נאמר, ושם רשעים ירקב.”
משנה מסכת יומא פרק ג’, משניות י’-יא’
