נשאלתי האם לדעתי קיימת כפיה חילונית כיום במדינה. דומני שאין צורך להוכיח שהתשובה היא חד משמעית כן. ב"ה, אין מדובר בדרך כלל בכפיה אישית לעבור על מצוות, ועל כן סובר העולם החילוני כי אין בהתנהגותו שום כפיה, ומדובר בחרות ובבחירה חופשית של דרך. ברם, הכפיה נעשית בעיקר בעיצוב המרחב הציבורי של הקיום. המרחב הציבורי כולל את רשות הרבים ואת הכפיה המתמדת להיות חשוף לניסיון לשכנע בני אדם לחיות חיי בזבוז ומותרות, הוצאות מיותרות ואופנות מתחלפות, ולבנות בכך חברה תאוותנית והדוניסטית; צורת הלבוש וההתנהגות ברשות הרבים, הרחוקה מאוד מצניעות וקדושה שאנו מאמינים בה, וכופה למעשה את ההולך ברשות הרבים לחיות חיים זרים למה שהוא מאמין שצריך להיות; הפיכה מצויה בככרות השוק המודרניים – בתקשורת – בה המבקשים להיות חלק מהציבוריות הישראלית ולא מדירים את עצמם ממנו סובלים כפיה של ממש בתכנים, בפרסומות, ואפילו בנושאים השונים הנמצאים במהדורות החדשות; הכפיה אינה נעצרת בנושאים אלה – העובדה שהממלכתיות הולכת ומחללת שבת יותר ויותר כופה אנשים מתנדנדים לחלל שבתות לצורך פרנסה וכדו'. בכל אלה יש כפיה של ממש, אם כי כאמור היא לא ישירה.
לקריאת המאמר המלא לחצו כאן
