בשנת 2003 החל מסע פרסום של “ביטוח תשעה מיליון”, אשר במהלכו הוצגה דמותו של אדם תמים ואופטימי בשם “דוד הכי טוב”, שאינו מודאג מהצרות הפוקדות אותו, וברגעים הכי קשים הוא סומך על חברת הביטוח שלו. הקמפיין שנמשך למעלה משלוש שנים נחשב לארוך ביותר בתולדות הפרסום הישראלי, ואף דורג כאחד מהקמפיינים המוצלחים ביותר לתקופתו.
דוד דבש, שראה באיש המופיע במסע הפרסום את דמותו שלו, הגיש תביעה על הפרת זכויות יוצרים ושימוש בשמו בלי לבקש את רשותו. התביעה הוגשה כנגד הפרסומאים, חברת הביטוח, והשחקן משה איבגי אשר גילם את דמותו של דוד הכי טוב.
דבש טען כי ההשראה לקמפיין נלקחה מדמותו, וכי זה שני עשורים הוא מופיע, שר ומספר תחת כינוי זה במגזר החרדי ובקרב חסידי ברסלב.
יוצרי הקמפיין, הפרסומאים חברת אדלר חומסקי & ורשבסקי בע”מ, הכחישו כי שמעו על קיומו של דוד דבש ודמותו, וטענו כי הקמפיין בנוי על רעיונות מקוריים המתבססים, בין היתר, על דמותו של התנא נחום איש גמזו, שלטענתם, דמותו היוותה את הבסיס ולא דמותו של דוד הכי טוב. חברת הביטוח והשחקן איבגי טענו כי לא ידעו כלל על קיומו של האיש בעת הכנת הקמפיין.
בפסק הדין התקדימי שניתן בשנת 2006 השופט יוסף שפירא פסק כי דבש זכאי לפיצויים והורה לחברות לספק לתביעה נתונים לגבי הרווחים שהופקו כתוצאה מהשימוש בפרסומות המפרות. בשנת 2008 קבע השופט את סכום הפיצויים: 400 אלף שקלים. מאז, נקראה הדמות בפרסומות “דוד” סתם, ללא שם משפחה או כינוי.
