אשר אחד המציא מים מתוקים ומריחים והשיג ע׳׳ז רשיון מבית מועצת הרפואה בוארשא.
ועתה קם אחד הדר במרחק ט׳׳ז פרסה ממנו והדפיס כמתכונת של האיש הנ״ל ועושה מים הנ׳׳ל ומדפיק עליהם טעקטין [מדבקות] שכתוב בהם שם האיש.
וטוען הראשון שאינו רוצה שהלה יהנה מזכותו שהשיג רשיון מה שעלה לו בטורח והוצאה.
וכל הדיון שלו אם מותר לו להשתמש בפירמה שלו
אבל לא דן אם מותר לו למכור המים הדל.
ובחורף דבריו אבל לענין אם מותר לו לכתחילה
לעשות כן כשחבירו אינו נותן רשות הנה בדר בחצר חבירו
כתבו התוס׳ בב׳׳ק כ:
שיכול לעכב עליו אף שאינו חסר,
ואף למ׳׳ד כופין על מידת סדום מ״מ בזה יכול לעכב.
וכן כתב הנמוק׳׳י בשם הרא״ה והריטב״א
שכל דבר שהוא שלו
אין שייך לכופו לתיתו לחבירו להשתמש בו
מצד שאינו חסר בזה.
