Katzv’s release | Resources

“אשר”- לשון ודאי

או אפשר לומר שהוא לשון ודאי, ולזה לא נכתב “אם נשיא יחטא”, כמו שאמר “אם הכהן המשיח יחטא”, ואמר גם כן: “ואם כל עדת בני ישראל ישגו”, כי הכהן הגדול נזהר מן החטא, לפי שעיני כל ישראל תלויות עליו… וכן הסנהדרין גם כן נזהרים הם מן החטא, לפי שרוח הקודש נוספת עליהם, ולפיכך הזכיר בהם בחטאם לשון ספק, אבל בנשיא הזכיר החטא בלשון ודאי, לפי שהנשיא לבו גס מאוד בו, ומידת הגאווה, שהיא סיבת החטא, מצויה עמו לגודל ממשלתו, ולזה הזהירה התורה את המלך ותוכיחנו במידה הזאת, הוא שכתוב לבלתי רום לבבו מאחיו, ומפני זה כתוב: “והנשיאים הביאו את אבני השהם”. מה עניין שהתנדבו אבנים יותר משאר דברים? אלא לפי שהאבנים היו על לב אהרן לזיכרון להם לפני ה’, והנשיאים לבם גס בהם, לפיכך הביאו אבנים, שיתכפר להם.

 

למאמר ‘עיונים מטה-הלכתיים בחטאת הנשיא’ | אלישי בן-יצחק>