ידוע הפירוש דנשיאותו גורמת שיהא עלול לחטוא, וכך כתב הספורנו. והנה עוד יש במקרא לשון שאינו מדויק כלל, דכתיב “אשר לא תעשינה בשגגה”. והיכי מיבעי יעשה בשגגה אחת, ו”אשר לא תעשינה ואשם” כתיב ביחיד? אלא מרומז דהנשיאות גורמת לחטוא בעבירות חמורות כל כך אשר לא תעשינה בשגגה, שאין דרך לחטוא בהם אפילו בשגגה.
