בבא קמא כ עמ’ א-ב
א”ל רב חסדא לרמי בר חמא:
לא הוית גבן באורתא בתחומא (=לא היית קרוב אצלנו שתוכל לבא. ל”א: בתחומא – בבית המדרש. ראשון שמעתי) דאיבעיא לן מילי מעלייתא.
אמר: מאי מילי מעלייתא?
א”ל: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, צריך להעלות לו שכר או אין צריך?
היכי דמי?
אילימא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא (- זה שדר באותה חצר) דלא עביד למיגר (=אינו עשוי לשכור חצרות לפי שמצויין לו בתים להשאיל או יש לו בית אחר), זה לא נהנה (דהא שכיחי ליה בתים בחנם) וזה לא חסר (דהא לא קיימא לאגרא, ופשיטא דפטור)! אלא בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר,
זה נהנה (שהרי היה לו לשכור בית אחר) וזה חסר (דחצרו קיימא להשכיר והוה מוגר לאחריני)!
לא צריכא, בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר (דהוה ליה זה נהנה וזה לא חסר).
מאי? מצי אמר ליה מאי חסרתיך (הא בלאו הכי לא מוגרת), או דלמא מצי אמר הא איתהנית (דאי לאו חצר דידי הות אוגר אחריני)?
