בתורה ובהלכה יש גרעין משפטי ומוסרי של מצוות בני נח, ובתוכן מצוות דינים.
הרמב”ן בפירושו לתורה (בפרשת דינה ושכם) חלק על הרמב”ם וכתב, שמצוות דינים לבני נח כוללת מערכת משפטית שלמה בדומה לפרשת משפטים שבתורה, ומי שקובע את פרטי הדינים הם בני נח עצמם על פי מנהיגיהם ‘המחוקקים’ להם – בדיוק לפי הסבר הרמב”ן נמצאו קבצים רבים של דיני המזרח הקדום, לפי חקיקות המלכים, ויש בהם קווי דמיון לפרשת משפטים.
בהתאם לכך, גם כל ‘דינא דמלכותא’, ומשפטי המלוכה, הם המשך לגיטימי למצוות דינים של בני נח, כאשר המצווה היא רק העיקרון הכולל המחייב כל שלטון להעמיד “במשפט ארץ”.
גם אצל האבות – ה’ בחר באברהם “למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט” (בראשית י”ח, יט) – אברהם הוא המצווה הישיר ולא ה’, ולכן גם בבית אברהם ובתורת אבות יש סמכות לחוקק ולצוות, וזהו הגרעין לציוויים של חכמים, ולתקנותיהם.
רק בתורת משה – ה’ הוא המצווה הישיר והוא המחוקק הבלעדי – לכן, רק בתורת משה יש ציוויים מוחלטים, ולא רק דינים ומשפטים, וזהו עקרון היסוד של עשרת הדברים – אין חידוש משפטי ולא חידוש מוסרי בתועבת שפיכות דמים וזה ידוע ומוכר בכל העולם הקדום והחדש – החידוש בהר סיני הוא רק בניסוח המוחלט – “לא תרצח”. (וכן בכולם).
לכן, אין שום סיבה וצורך להשליט את משפט התורה על כל התחומים, אלא אם רוצים לכונן איסור מוסרי מוחלט, המעוגן באיסורי גנבה וגזל שבתורה.
אין שום בעיה לקבל דינים של בני נח בתחומים רחבים של חיינו, אם כמשפט אמריקני מתקדם, ואם (מה שעדיף) כחקיקה ישראלית.
השאלה היחידה היא, האם בהפרת זכויות יוצרים וקניין רוחני יש גם עברה על גנבה מן התורה, וזה יחול גם אם אין פטנט רשום, כשם שההלכה קובעת שאסור לגנוב אפילו פחות משוה פרוטה, כלומר, גם כשלו יכולה להיות תביעה משפטית. גם מי שרצה לתת מתנה, וידע שחברו יסרב לקבל, ולכן גנב ממנו כדי להחזיר כפל – נקבע בהלכות גנבה, שעבר עברה.
לדעתי, פשוט הדבר, שקניין רוחני הוא קניין לכל דבר, ושייכותו לבעליו יותר פשוטה מקניין פיסי, ולכן, “האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם”, ובעולם התורה מקפידים מאד לצטט ולייחס כל חידוש תורה למי שחידשו ככל הידוע לנו. ההלכה הכריעה להפך מהרעיון שהכל כבר נאמר מסיני, ואדרבה – אחרי שיגע אדם בתורה, היא נקראת “תורתו”, כמדרש הידוע על מזמור א’ בספר תהילים.
מה שטען משה שליסל על מגמת התורה (וזה נכון) שה’ הוא אדון כל, ובאמת גם הארץ כולה שלו, הוא הוכחה בכיוון ההפוך, כי אין בהלכה ספק בעלות בקניין פיסי למרות שכל הארץ וכל העולם שלו, וברור, שהגונב, לקח דבר שאינו שלו, ועבר עברה, וגם התחייב לשלם כפל.
לסיכום – אין שום בעיה באימוץ הדינים הכלליים של בני נח הנוהגים בעולם – עדיף דרך חקיקה ישראלית ממשפטי המלוכה – אבל בנושא הקניין הרוחני פשוט לדעתי וברור, שחלים כאן העקרונות של הלכות גנבה, גם אם אין פטנט, והפרטים נקבעים בכל דור ובכל מקום לפי סמכות החקיקה שה’ נתן לבני אדם במשפטי המלוכה.
הרב יואל בן נון
וראה גם מאמר טוהר הנשק
דרישת המקוריות בדיני זכויות יוצרים ושליטה תרבותית: מיכאל ד' בירנהק
