אני רואה את נציג היועץ המשפטי לממשלה, במהלך הדיון בוועדה. הס באולם והוא זועק מרה נגד השחרור המוקדם, מסביר שהמדובר בפריבילגיה ולא בזכות מוקנית, חוזר לדברי בית המשפט העליון אודות חומרת המעשים, מפנה לדברי נפגעות העבירה המביעות את חששן לו ישוחרר קצב, ובעיקר מדגיש שההכחשה הגורפת מלמדת כי המסוכנות המינית עוד מפעמת בקצב, כי לא נרתם – ודאי לא נתרם – לטיפול מפחית מסוכנות וכי שחרורו יפגע באמון הציבור שכן המדובר במקרה "בעל חומרה ובנסיבות מיוחדות", כאמור בסעיף 10(א) לחוק.
אולם האם בכך נחרץ גורלו של קצב להיוותר בבית האסורים עוד כמעט שלוש שנים?
ובכלל. רגע לפני שאנחנו מתלהמים, אבקש לטעון כי קשה להתייחס לקצב כעבריין מין רגיל – כמי שמשחר לטרף בפינת יער חשוכה. האם מישהו באמת חושב ברצינות שקצב ישוב למעמדו או לתפקיד שיאפשר לו להיות ביחידות במחיצתה של אישה ששמה אינו גילה?
