2

תשובה לרב יואל> נראה לי שלמעשה אין בינינו מחלוקת. איסור אונאה הינו איסור פגיעה בזולת על רקע מסחרי. פגיעה זו יכולה להיות ע”י רמאות ברורה או ניצול לא הוגן של הזולת. אך במקרה שהזולת נפגע מהמסחר והצד הלכאורה פוגע התנהג בצורה סבירה אין בכך משום איסור הונאה – כלומר התורה לא דורשת מהאדם לדאוג שהזולת לא יפגע במו”מ מסחרי אלא דורשת לא להתנהג בצורה לא הוגנת כך שתיפגע בזולת.
שוב אני חוזר לדוגמא של יוסי צרויה. נהג מונית שמסיע משדה התעופה ולוקח מחיר יקר באופן קבוע בגלל שכך מעריך את רמת השירות שלו אין בכך משום אונאה. לעומת זאת אותו נהג מונית שלוקח מחיר יקר יותר לתייר תוך ניצול העובדה שהתייר לא בקיא בענייני המקום יש בכך איסור הונאה. משום שבמקרה האחרון יש שילוב של התנהגות מסחרית לא הוגנת תוך כדי פגיעה בזולת.

האם לפי פירוש זה רק הצד “החזק” יכול להונות?   האם האדם הפשוט יכול ל”הונות” את רשויות המס למשל?

בהמשך שאל יוסי:

מה אם כן המקור המקראי/חז”לי  ל”דיני רמאות”

דעת הרב יואל בן נון:
1. יש איסורי רמאות בתורה שחלים על כל אחד – “לא תגנֹבו, ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו” (ויקרא יט יא). לכן, הונאה היא בעיקר פגיעה נפשית, בממון או בדיבור, וכבר ראינו איש חלש ומסכן פוגע באיש חזק ואומר לו – הכל בגלל מוצאך / עברך וכד’.

2. בספרות ההלכתית  מעלים מס נקרא ‘גוזל מנת המלך’, בתנאי שהמלך הוא חוקי, וחוקיו תקפים לפי ההלכה. התנאי ההלכתי הבולט הוא שוויון האזרחים לפני המלך, בלי העדפות אישיות וקיפוח אישי (ראה רמב”ם גזלה ואבדה). כתבתי על כך פרק בספרי “המקור הכפול – השראה וסמכות במשנת הרב קוק”.

תשובה לרב יואל> נראה לי שלמעשה אין בינינו מחלוקת. איסור אונאה הינו איסור פגיעה בזולת על רקע מסחרי. פגיעה זו יכולה להיות ע”י רמאות ברורה או ניצול לא הוגן של הזולת. אך במקרה שהזולת נפגע מהמסחר והצד הלכאורה פוגע התנהג בצורה סבירה אין בכך משום איסור הונאה – כלומר התורה לא דורשת מהאדם לדאוג שהזולת לא יפגע במו”מ מסחרי אלא דורשת לא להתנהג בצורה לא הוגנת כך שתיפגע בזולת.
שוב אני חוזר לדוגמא של יוסי צרויה. נהג מונית שמסיע משדה התעופה ולוקח מחיר יקר באופן קבוע בגלל שכך מעריך את רמת השירות שלו אין בכך משום אונאה. לעומת זאת אותו נהג מונית שלוקח מחיר יקר יותר לתייר תוך ניצול העובדה שהתייר לא בקיא בענייני המקום יש בכך איסור הונאה. משום שבמקרה האחרון יש שילוב של התנהגות מסחרית לא הוגנת תוך כדי פגיעה בזולת.

אני מסכים לכל הדוגמאות שהרב יואל נקט. אני מציע עדיין להבחין בין אונאת דברים (דוגמאות 3-5 לעיל) לאונאת ממון שפוגעת בזולת בעקבות טרנזקציה ממונית (דוגמאות 1-2 בהנחה שהקונה בחר לקנות את הסחורה על בסיס מה שהוצג). כמובן שלדוגמאות הנ”ל יש להוסיף אונאת ממון קלאסית שבה מחיר המכירה היה שונה מהמחיר המקובל. כפי שציינתי בעבר (על פי הצעתו של יוסי), לטעמי ההגדרה של מחיר מקובל הינו סובייקטיבי למוכר. מוכר שמנצל חוסר ידע של הקונה (למשל תייר) ומאמיר את המחיר זוהי אונאת ממון של פגיעה בזולת.

חשיבות ההפרדה בין הונאת ממון להונאת דברים, הונאת ממון ניתנת להוכחה משפטית, אונאת דברים מסורה ללב (כמדרש חז”ל).

לא ברור.

אם מישהו הונה את חבירו [ערבב פירות חדשים בישנים, הסתיר תאונה שמכוניתו עברה  וכו’] אבל חבירו איננו מודע לכך, גם אחר כך  – האם זה איננו נחשב להונאה רק בגלל חוסר ידיעת הנפגע?

להבנתי האונאה קיימת גם אם הנפגע לא מודע לפגיעה שהרי כל מהותה של אונאה היא פגיעה בזולת תוך ניצול חוסר ידע \ אינפורמציה של הנפגע. כך הדברים באונאת דברים שמסורה ללב ורק הפוגע מודע לכוונת הפגיעה. כך גם באונאת ממון. בזמן מעשה הקנין הקונה לא מודע לאונאה ונותנים לו זמן לברר “כדי שיראה לתגר” שהקנין כרוך בהונאה. כידוע, אם הקונה מודע שהמחיר של הקניה הינו גבוה מהמקובל אין זו אונאה.

לסכום דעת במ”ס (בית מדרש סיסקו): הונאת ממון כרוכה ב:

1.  הצד המונה מרוויח כסף כתוצאה מההונאה

2. יש פה ניצול חוסר ידע

3. אין משמעות אם הצד הנפגע גילה את ההונאה או לא (כמו שאיסור גניבה חל גם כאשר הצד הנגנב לא שם לב שגנבו ממנו)

משה שליסל – להבנתי האונאה קיימת גם אם הנפגע לא מודע לפגיעה שהרי כל מהותה של אונאה היא פגיעה בזולת תוך ניצול חוסר ידע \ אינפורמציה של הנפגע. כך הדברים באונאת דברים שמסורה ללב ורק הפוגע מודע לכוונת הפגיעה. כך גם באונאת ממון. בזמן מעשה הקנין הקונה לא מודע לאונאה ונותנים לו זמן לברר “כדי שיראה לתגר” שהקנין כרוך בהונאה. כידוע, אם הקונה מודע שהמחיר של הקניה הינו גבוה מהמקובל אין זו אונאה.
יוסי צוריה – לסכום דעת במ”ס (בית מדרש סיסקו): הונאת ממון כרוכה ב:

1. הצד המונה מרוויח כסף כתוצאה מההונאה
2. יש פה ניצול חוסר ידע

3. אין משמעות אם הצד הנפגע גילה את ההונאה או לא (כמו שאיסור גניבה חל גם כאשר הצד הנגנב לא שם לב שגנבו ממנו).