אני מתכוון לדיון ההלכתי במובנו התושב”עי המקורי כפי שהוא משתקף בתלמוד .

הסיבה שאני עדיין משתמש במונח הזה

לטוב המונח “דין “.

כך גם לגבי החוק. כיוון שיש חקיקה אני פטור מאחריות ואם אין אכיפה (המילה שאתה בצדק לא אוהב) – הכל מותר. כלומר, שמעתי פעם אמא אומרת לילד: “אין משטרה פה, אנחנו יכולים לעבור באור אדום”. לזה אני מתכוון כי לדעתי זה מאפיין חלק גדול מהחברה הישראלית הלוקה במה ששרת המשפטים מכנה “חקקת”.

הנצי”ב אומר שהמושג “והייתם לי סגולה” משמעותו שעלינו להתנהג “כבני אדם אפרתים”, ולעשות את הישר והטוב.  תחילה חשב הקב”ה להסתפק בציווי הכללי הזה במעמד סיני, ורק אחר כך החליט לתת את עשרת הדברים. אני מסכים אתו במובן זה, שבמקום שיש חינוך מוסרי והתנהגות אנושית נאותה – אין צורך לא בהלכה ולא בחקיקה ביחסים שבין אדם לאדם.

הקריטריון הזה הוא בעייתי בכמה רמות

א. האם אנחנו כחברה מוכנים להתיר לאדם לפגע בעצמו משיקולים שאינם מצוקה כלכלית : הדוגמא הקיצונית היא כמובן התאבדות אבל לפחות היום מקובל שגם פגיעות פחות חמורות כמו חגורת בטחון וקסדה, סמים קשים ועוד אסורים מסיבות פטרנליסטיות .

אנו יודעים שפוסקים רבים היום מוכנים לאשר הפלות בגלל מצב נפשי של האשה מבחינת ספק נפשות לחומרה –  האם הסכנה הנפשית שמוכנות לעשות זאת לשם שמים פותרת את הבעיה של מרבית הנשים שכנראה נפגעות ברמות שונות של פגיעה

ב. הניסוח המוקצן של “בשום פנים ואופן” איננו מספק. כך למשל , בתרומת איברים יש היום תנועה רצינית בארץ “מתנדבים למען הצלת חיים ” שמעודדים אנשים לתרום כליות ללא תמורה כספית כלשהיא ראה כאן .

ג. “אלמלא מצבו הכספי המדולדל” – לא תמיד העוסקות בזנות נמצאות במצוקה כלכלית קיצונית . רבות מהן פועלות מתוך רצון לשדרג את מצבן . כפי שאבי הזכיר כאן את הפרק המסויים מהסדרה הדנית המשובחת בורגן [וניתן למצוא כתבות וסרטים רבים נוספים , כולל בישראל , של זונות המנתגדות לאיסור הזנות בשם האוטונומיה שלהן [

ב. לפיכך, נראה לענ”ד שהאתגר האמיתי הוא לגבש אתיקה המבוססת על ערכי הקהילה והמשפחה בנושאי טיפולי פוריות, ילדי מבחנה, פונדקאות ועוד. נדמה לי שזאת היתה כוונת המשורר (אודי ליאון).

ג. אני לא בטוח שהלכה וחקיקה זה אותו דבר. באופן אמפירי, ההלכה היום היא מין שילוב מעניין של שיטה משפטית וולונטרית. נעדר ממנה במידה רבה המאפיין העיקרי של מערכת משפטית: האכיפה (מילה מכובסת לאלימות שלטונית). אני לא משוכנע שזאת תופעה חדשה. נראה לי שבמהלך תקופות ארוכות של דברי ימי עמנו (ובהחלט לא רק בגלות), היתה ההלכה (המשפט העברי) שיטה קהילתית וולונטרית ביסודה.

ד. אבל מה זה משנה? אם נצליח לפתח יסוד אתי עמוק לתופעות החדשות, אתה תוכל לקרוא לזה מוסר ומישהו אחר יקרא לזה הלכה. העיקר שלא נתעלם מאף אחד מן הצדדים המשתתפים בתהליכים החדשים.